מהי הומאופתיה

treeפירוש המילה מיוונית הוא: הומאוס = דומה, פתוס = סבל / חולי.

ההומאופתיה הינה רפואה בת יותר מ-250 שנה שמקורה באירופה, והיא מתייחסת אל האדם כאל מכלול שלם. את הרפואה ההומאופתית פיתח סמואל האנמן, רופא וכימאי גרמני במאה ה-18.

מרגע היווצרנו אנו מתמודדים עם איומים חיצוניים ופנימיים שונים. אנו חשופים להשפעות סביבתיות אשר עלולות לעתים להיות מזיקות (זיהום אוויר, תזונה לקויה, שינויים קיצוניים בטמפרטורה וכו').  גם הלחץ המאפיין את חיי היום-יום המודרניים משפיע על בריאותינו, וכמובן שאנו מושפעים גם מהרקע הגנטי והמשפחתי שלנו.

ההומאופתיה רואה קשר הדוק בין כל חלקי הגוף והנפש, לכן הטיפול מתמקד באדם החולה – כשלם, ולא בסילוק הסימפטומים בלבד.
הסימפטומים והתופעות מהם סובל החולה הם ביטוי של חוסר הרמוניה בגוף, על כן הריפוי מתמקד בהשבת האיזון לאדם. תפקידה של הרמדי ההומאופתית הוא לחזק את הגוף ולהפעיל את כוחות הריפוי הטמונים בו, על-ידי כך יוכל האדם להתגבר על גורמי המחלה השונים.

החלמה משמעותה לא רק העלמת הסימפטומים – אלא חזרה למצב בריא, מאוזן והרמוני.

ההומאופתיה מבוססת על ספר חוקים אשר נקרא " Organon of Medicine", הכולל את הפילוסופיה ואת דרכי היישום בפועל של התורה.

החוק הראשון בהומאופתיה הינו: "דומה בדומה מרפא", ובשפת המקור: "simillia similibus curentur".
כלומר – כל חומר בטבע, המסוגל לעורר תסמיני מחלה אצל אדם בריא, מסוגל (לאחר דילול וניעור) לרפא את האדם החולה בתסמינים דומים.
למרות שד"ר סמואל האנמן, הנחשב כ"הוגה ההומאופתיה", השתמש בחוק זה כבסיס השיטה – למעשה, את החוק ניסח לראשונה היפוקרטס במאה החמישית לפנה"ס.
כלומר – טיפול באמצעות רמדי הומאופתית למעשה משרה מחלה דומה עד כמה שניתן למחלתו הטבעית של המטופל.

בהומאופתיה זרמים שונים: "הומאופתיה קלאסית" לעומת "הומאופתיה לא קלאסית".

הומאופתיה קלאסית –  מבוססת על ספר החוקים שכתב האנמן, והיא מאופיינת בעיקר ע"י רמדי בודדת העונה על סך כל הסימנים והסימפטומים המאפיינים את האדם החולה.
האבחון והניתוח של כל מקרה בהומאופתיה קלאסית הוא אישי, מתייחס לאדם כשלם, ולכן נערך באופן מפורט ומעמיק, ודורש מפגש ראשוני ארוך יחסית.

הומאופתיה לא קלאסית, הקרויה גם "מודרנית" או "הומוטוקסיקולוגיה"-  מבוססת על שימוש בתכשירים שהוכנו בצורה הומאופתית אך ניתנים לא בצורה הומאופתית. תכשירים אלה נוגדים את העקרונות הבסיסיים, שהם למעשה הפעולה החשובה ביותר בטיפול ההומאופתי. הומאופתיה מודרנית  (או הומאופתיה לא קלאסית) איננה מייחסת חשיבות לשלב האיבחון והאינדיווידואליות ולכן עלולה לפספס את הבעיה המרכזית הדורשת ריפוי. רפואה זו קרובה מאד לבסיס הרפואה הקונבנציונאלית, ולכן תוצאותיה מוגבלות ואינן מתמשכות.

ההומאופתיה מתאימה לטיפול במחלות אקוטיות וכרוניות, ללא תופעות לוואי וללא התמכרות.

היא ניתנת ללקיחה ככדורים קטנטנים למציצה, או כטיפות.

Comments are closed.