הרטבות לילה, מתי זה יגמר?!

הסיפור של יהלי יכול להראות קצת טריקי….
בפגישת ההכרות בקליניקה אמא של יהלי (בן 4) סיפרה לי שהם באים בעקבות הרטבות לילה (כל לילה), כשביקשתי שתספר לי עליו היא תיארה כל מיני התנהגויות מקובעות שלו למשל, באוכל אם יהיה על הבננה איזה לכלוך שחור לא יאכל אותה, את המשחקים שלו אוהב לסדר בשורה ויש עוד כל מיני דברים שהוא חייב לסדר או להכניס למקום כדי להמשיך.. (אמא שלו אמרה "סוג של OCD כזה")

אחרי חודש עם הומאופתיה- היה בממוצע לילה אחד בשבוע יבש, הקריזות שהיו לו ירדו בעוצמה וגם בתדירות והיא סיפרה שהוא לגמרי עשה קפיצת גדילה.

אחרי חודש נוסף- קודם כל אמא אומרת שיש "עלייה ברורה בבטחון העצמי".
הוא נכנס לגן חדש והכניסה היתה ממש חלקה, בניגוד לשנה שעברה שזה היה נוראי (היו פרידות קשות ובכי גם בחודשים האחרונים של השנה), הוא התחיל לחבק ולנשק (אפילו את אח שלו "המעצבן") והיבלת הויראלית ברגל מתחילה קצת להצטמצם.

אחרי עוד חודש- היבלת הגדולה שלו מתקלפת ויש כמה קטנטנים מסביב, "את המשחקים שלו כבר מזמן לא ראיתי מסדר בשורה" אמא סיפרה ובנוסף, "בהיבט הריגשי הוא עשה קפיצה, פתאם אפשר לדבר איתו על כל מיני דברים שלא התאפשרו עד היום, למשל- הסברתי לו על אוכל בריא וכמה זה חשוב שיקפיד והוא ממש שיתף פעולה", כמוכן בלילות כמויות הפיפי קטנו. "עדין יש אבל פחות…"

אז למה הסיפור טריקי!?
כי מי שמסתכל רק על הבעיה הספציפית (הרטבות לילה) יכול לחשוב שלא השתנה כמעט כלום.
ומי שמסתכל על התמונה הרחבה, על יהלי, רואה את השינויים הקטנים שמתחילים להופיע בכל תחום בחייו.
כשהילד עולה על דרך המלך השינויים קורים לכל אורך הדרך ויחד עם זאת לוקח זמן עד שהכל מסתדר. וכמובן- אצל כל ילד הקצב שלו…

ד. אגב- לאמא שלו לא היתה סבלנות להמשיך עם ההתפתחויות ולהגיע לתוצאות שהיא כל כך רצתה לראות.

 

 curiosity-1910023__480
Bookmark the permalink.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>