אטופיק (דרמטיטיס) מתעתע

אמא של יניב כל הזמן מתלוננת.
כבר חודשים היא מתלוננת. על הכל. היא לא בטוחה אם כדאי להמשיך בטיפול. היא מספרת לי בטון כזה די מתריס "הוא כל הזמן עם החספוס הזה בעור שלו. נמאס לי. אני כבר לא מאמינה שאי פעם נפתר מזה. כל הזמן משחות וכל הזמן זה און-אוף והוא מגרד בלילות"
"ואיך כרגע?" אני מנסה להבין אם אנחנו באון או באוף.
"כרגע, אנחנו בעונת מעבר וזה לא תקופה טובה, אבל יחסית העור בסדר. יבש." היא עונה
ומה מצב הנזלת והשיעול? שאלתי בלחש כדי לא לעצבן אותה
"תראי…" היא מושכת את המשפט "החודש הוא לא היה כל כך מנוזל, והאמת?! הוא בכלל לא השתעל."
"את זוכרת, לפני שבועיים צלצלתי אלייך ועם מה שאמרת לי לתת לו הצלחתי להוציא אותו מזה כבר ביום למחרת. זה לא התפתח למחלה.. עם חום גבוה ויום בבית, כמו תמיד"
"תגידי" אני שואלת בחשש "ומה מצב ההרטבות לילה"?
"אהה… הרטבות לילה כבר אין."
"מה זת'אומרת אין?!" שאלתי מבולבלת
"אין. אין. זה בקטע שאם הוא ירטיב בבוקר אני אחשוב וואי מה קרה יום!?"

לפעמים טיפול הומאופתי יכול להיות מבלבל, מפתיע, מצחיק….
אם אתם אוהבים שינויים תנסו אותי אולי גם אתכם אני אפתיע ?!

Toddler boy playing with shovel and sand on beach

Bookmark the permalink.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>